המסע
השביל התפתל בין ההרים התלולים.
הצמחייה הייתה דלילה ומאובקת, כאילו כבר זמן רב לא ירדו גשמים במקום.
דרור בחן את השטח בעיניו, מחפש את קצה השביל ומקום בו יוכל לחזור למקום מיושב, לא בטוח עדיין שהצליח להימלט מרודפיו.
מד הדלק באופנועו הראה שלא נותר לו עוד הרבה זמן לפני שיאלץ לנטוש את האופנוע ולהתחיל לנוע ברגל.
היו בפניו שלוש אפשרויות, להמשיך עם השביל במעלה ההר בתקווה שמצדו השני יש ישוב קרוב, להמשיך עם ההתפצלות הנוספת של השביל בין ההרים עד שיגיע למקום כלשהו שלא נראה כרגע למרחק רב או לנסות ולחזור בדרך שבא בתקווה שרודפיו התייאשו וחזרו על עקבותיהם.
הוא הסתכל לאחור בוחן את עקבותיו, צמיגי האופנוע השאירו חריצים ברורים באדמה היבשה, דבר שהזכיר לו שלא שתה כבר זמן רב וגרונו יבש.
דרור הרים את מבטו לשמע צליל מטרטר, הוא ראה ממרחק אבק מתאבך לגובה, מיד הבין שהרודפים לא איבדו אותו ומתקרבים במהירות.
דרור התניע שוב את האופנוע והחליט במהירות לעלות עם השביל התלול במעלה ההר, כך לפחות יקשה על הרודפים שנסעו ברכב, השביל היה מספיק תלול על מנת להקשות עליהם את הנסיעה בצורה משמעותית.
האופנוע זינק במהירות על ההר, מקפץ בפראות על האבנים הקשות, מקשה את האחיזה בכידון, אך דרור החליט שלא משנה מה, הוא לא מתייאש ונצמד בכוח אל גוף האופנוע המשתולל.
מאחוריו יכול היה לשמוע את האבנים המתעופפות למטה מגלגלי האופנוע.
לאחר כמה דקות הגיע לנקודה בה השביל היה תלול מידי לנסיעה, הוא נאלץ לרדת מהאופנוע ולהלך לצידו, מתנחם בעובדה שבנקודה זו רודפיו יאלצו לדחוף את רכבם אם ירצו להמשיך במרדף.
הוא הפנה את מבטו למטה, מחפש אחר הרודפים, רואה את האבק מתקרב לצומת הדרכים בתחתית השביל.
בהביטו למעלה ראה שנותרו לו מטרים ספורים עד לראש ההר, הבעיה הייתה שהוא לא ידע מה מחכה לו מהעבר השני. מד הדלק כבר היה בחלק האדום, מסמן לו שלא נשאר לו עוד הרבה זמן לרכב על האופנוע.
לאחר מאמץ אחרון הצליח להגיע לראש ההר, הוא הביט למטה וראה עמק ירוק, ההיפך הגמור מצידו השני של ההר.
לאחר שנייה של תהייה הבין את ההבדל, בצד זה של ההר היו פלגים זעירים של מים אשר נבעו במקומות שונים, נותנים הרגשה כאילו ההר בוכה.
דרור מיהר אל אחד הפלגים, שטף את פניו ולקח מלוא החופן מים בלגימות קטנות ומהירות, מנסה לשתות כמה שיותר.
לאחר שרווה את צימאונו, מיהר לחפש את הדרך המהירה ביותר למטה. מבט קצר הבהיר לו שיש רק אחת כזאת, בהמשך לשביל שהגיע בו.
הוא עלה על האופנוע, התניע והחל לנסוע.
שניות מעטות אחר כך כבה המנוע והאופנוע המשיך בדרכו בהתדרדרות במדרון מכוח האינרציה.
דרור החל לחשוב מה יוכל לעשות לאחר שהאופנוע ייעצר, אך שום רעיון לא עלה במוחו.
האופנוע בינתיים צבר מהירות היות והמדרון נהיה תלול יותר, דרור ניסה להשתמש במעצורים כמה שפחות על מנת להגדיל את המרחק מהרודפים ככל שיוכל.
הוא שם לב שהצמחייה בצד הזה של ההר הייתה סבוכה יותר כתוצאה מהמים הזורמים, תוכנית החלה עולה בראשו, הוא ידע שהוא חייב להפעילה מיד אם הוא רוצה שהרודפים לא יראו אותו מראש ההר.
דרור עצר את האופנוע.
הוא לקח את האופנוע וגלגל אותו לעבר שיח עבות במיוחד, קובר אותו בין הענפים.
לאחר מכן חתך ענף עם עלים רבים, חזר אל
השביל והחל לטשטש את עקבות הגלגלים למרחק של כ
בנקודה הזאת החל לדרוך על השיחים בצד, מועך אותם כמיטב יכולתו כאילו עבר שם עם האופנוע, עד שהגיע אל אחד הפלגים הרחבים יותר, בנקודה זו הפסיק עם העקבות המדומים וחזר על עקבותיו, עובר לצד השני של השביל תוך טשטוש העקבות החדשות עד שנכנס לצמחייה ושם בזהירות פילס את דרכו בין השיחים משתדל שלא להשאיר סימנים.
לאחר כמאה מטר לצד זה נשכב על האדמה והרשה לעצמו לנוח ליד פלג מים, מחכה לראות אם הצליח במשימתו.
לאחר כחצי שעה נוספת הוא שמע את גרגור המנוע של רכבם של הרודפים.
הם נסעו לאורך השביל בקצב איטי מחפשים אחר עקבותיו, לא מבינים איך הצליח כבר לרדת מההר ולהיעלם.
הם הגיעו אל מקום ההעלמות העקבות ונעצרו.
"העקבות מסתיימים כאן"
"לא, הנה, הוא נכנס לשיחים"
"הרכב לא יעבור, בואו ברגל"
"אתה, תישאר ותשמור על הרכב במקרה שזה תרגיל, השאר, בואו איתי", אמר האחראי.
הקבוצה הקטנה התקדמה אחרי העקבות המדומים שדרור השאיר להם, מותירים מאחור אחד מהם לשמירה.
דרור עקב אחריהם מבין השיחים, במרחק בטוח שלא יוכלו להבחין בו.
הבחור ליד הרכב הפנה אליו את גבו והצית לעצמו סיגריה, מכין את עצמו לשמירה ארוכה.
דרור התחיל להתקדם לעברו בצעדים קטנים וחרישיים.
הקבוצה התרחקה מהם לאיטה, עוקבת אחרי עקבות הדמה.
יומיים לפני...
"בתו של בכיר בממשלה נעלמה אתמול אחרי הצהריים, המשטרה אובדת עצות ללא כל חוט מקשר...", נשמעה ההודעה ברדיו בפעם המי יודע כמה ביממה האחרונה. דרור כיבה את הרדיו וחשב על העניין.
הוא ראה את ריקי אתמול ממש לפני שנעלמה. היא הייתה חברתו בשנה האחרונה ולא היה כמעט דבר שלא עשו יחד. הוא ידע שהמשטרה מחפשת אחריו בתור חשוד, הם לא האמינו לו שאין לא קשר למה שקרה, כול חבריהם לכיתה ראו את המריבה שהייתה להם בגלל שטות קטנה, ריקי נעלבה שהוא בילה את הלילה עם חברו יוסי ולא איתה ועשתה לו סצנה ליד כל הכיתה. מאוחר יותר הם השלימו, אבל את זה איש כבר לא ראה, כולם זכרו את המריבה והוא הפך אוטומטית לאשם המרכזי. הוא ידע שהדרך היחידה בה יוכל לעזור למצוא אותה היא על ידי זה שימצא אותה לבדו, מבחינת שאר העולם הוא זה שאשם, כך שאף אחד לא טורח לחפש כיוון חקירה אחר.
השוטרים באו לעצור אותו, אך הוא זיהה אותם מרחוק וברח, לא נותן להם סיבה להאמין שהוא יודע שהוא מבוקש.
לאחר שנפתר מהמשטרה, החל לפתוח בחקירה משלו, הוא חזר למקום בו ראה את ריקי לאחרונה וניסה לשחזר את צעדיה.
הוא נזכר בחבורת ילדים שהייתה ברחוב בזמן שהם נפרדו, הוא חזר לשטח וניסה לאתר אותם.
לאחר כמה שעות, הילדים חזרו למקום.
"היי"
"שלום", ענה לו אחד הילדים.
"אתה זוכר אותי, הייתי פה עם חברה שלי אתמול", ניסה את מזלו.
"אה, בטח, אתם הזוג שלא הפסיק להתנשק", עקץ אותו הילד עם חיוך ממזרי, הוא רצה להיות מצליח כמו הבחור שלידו כשיגדל, שכול הבחורות ימסו בידיו.
"נניח", שיתף דרור פעולה, "ראית אולי לאן היא הלכה אחרי שנפרדנו", שאל בידיעה ברורה שהוא יורה באפילה.
"בטח, היא נכנסה למרצדס הלבנה שחנתה בפינה, זאת עם הגג הנפתח", ענו לו כל הילדים יחד בהתלהבות, היה ברור שבחורה שנכנסת לאוטו נוצץ קשה להם לשכוח.
"היא נכנסה לבד או שמישהו היה איתה", התפלא דרור.
"אני ראיתי!", קפץ פתאום אחד הילדים, "היא הלכה ליד האוטו, פתאום היא נפלה ומישהו תפס אותה ועזר לה להיכנס לאוטו, אחרי זה האוטו מיד נסע משם"
דרור נדרך במקומו, אז ככה הם חטפו אותה,"אתם זוכרים במקרה עוד משהו מיוחד ברכב?", שאל יודע שגם כך קיבל יותר משקיווה.
"אתה מתכוון חוץ מהמספר של האוטו?", שאל ילד אחר.
"ראית את המספר?", התפלא דרור.
"כן, מספר לבן שכתוב עליו BIG5 באנגלית", ענה לו הילד.
"תודה רבה לכם ילדים", אמר להם דרור, יודע שהתקדם בחקירה יותר מהמשטרה בחמש דקות של עבודה.
"בשמחה גבר", ענו הילדים והסתכלו עליו במבטים מעריצים, לא כול אחד תופס חתיכה כמו זאת שהייתה לבחור הזה.
דרור התניע את אופנועו והחל לסרוק את העיר במיוחד באזור השגרירות השונות, יודע שהוא מחפש מחט בערימת שחת, אבל לא הייתה לו הרבה ברירה, הוא בעצמו היה מבוקש.
לאחר לילה ארוך ומייגע פנה לכיוון הים ונרדם על החוף מתכרבל בתוך מעילו, חושש לחזור הביתה פן המשטרה תלכוד אותו.
למחרת בבוקר המשיך את חיפושיו אחר המרצדס הלבנה.
לבסוף עלה במוחו רעיון, הוא החליט לצלצל לכתב לעיניי פלילים ולהציע לו עסקה, מקווה שיצליח בתרגיל.
"שלום, אני מדבר עם נחום?"
"כן, מדבר"
"יש לי הצעה בשבילך לסקופ של השנה"
"דבר"
"אתה חייב לשמור על סודיות"
"מובן"
"אני צריך קודם שתעשה משהו עבורי, אם תעשה את זה אני מבטיח לך בלעדיות בסקופ של השנה"
"מה אתה צריך? אם זה לא פלילי אני מוכן לעזור", אמר נחום בזהירות.
"אני צריך שתברר לי למי שייכת מכונית מרצדס לבנה מספר חוץ Big5", אמר דרור במהירות מקווה שנחום לא יחזור בו.
"ומה יוצא לי מזה?", שאל נחום, יודע שהוא יכול להשיג את המידע מהמקורות שלו בקלות והיצר העיתונאי שלו נדלק.
"אחרי שאקבל את המידע, תיתן לי יום יומיים ותקבל את הסקופ שכל הארץ רוצה לדעת"
"ואיזו ערובה תהיה לי?"
"המילה שלי, אתה רואה שאני מדבר איתך, אני לא שוכח חברים"
"נו טוב, מה יש לי להפסיד? תתקשר עוד שעה, יהיו לי הפרטים בשבילך, איך לקרוא לך?"
"בשלב זה תקרא לי "ידידי היקר""
"בהצלחה לך ידידי היקר", צחק נחום וניתק.
דרור חשב שהשיחה התנהלה לא רע, "אולי אני צריך להיות פוליטיקאי", חשב לעצמו.
הוא החליט להעביר את השעה במנוחה ואכילה ולכן נכנס למסעדה והזמין לעצמו ארוחה קלה.
לאחר הארוחה התלבט אם להתקשר להוריו, אך החליט לבסוף שיכול להיות שיש מעקב על הטלפונים בביתו ולכן ויתר על הרעיון.
לאחר שהשעה עברה, הוא צלצל שוב לנחום העיתונאי.
"נחום?"
"ידידי היקר?"
"כן"
"הרכב ששאלת עליו שייך לשגרירות גרמניה, אני יכול לשאול במה מדובר", ניסה שוב את מזלו.
"לא כרגע, אבל אני מבטיח שאסביר הכול בהמשך תוך יום יומיים"
"הבנתי", אמר נחום, יודע שלפעמים רצוי לא ללחוץ על מקורות.
"להתראות", סיים דרור, מרגיש כמו אדם מבוגר עם אחריות כבדה ולא כמו נער בן שמונה עשרה.
"בהצלחה"
דרור עלה על האופנוע ומיהר לעבר שגרירות גרמניה, יודע שיצטרך למצוא פינה בה יוכל להסתתר עד שהרכב יגיע.
למזלו של דרור הייתה גינה קטנה ליד השגרירות בה יכול היה לשבת ללא הטרדה ולהשקיף על שער השגרירות.
לקראת שעה עשר בלילה הופיעה המרצדס הלבנה בשער ונכנסה לשגרירות.
דרור נדרך כולו וניסה להשקיף דרך הסורגים כדי לראות מי יוצא מהרכב, אך הסורגים היו צפופים מידי.
הוא המתין בסבלנות מחליט שהוא לא יעזוב את הרכב הלבן עד שיוביל אותו אל ריקי.
כעבור שעתיים המרצדס יצא שוב לדרכו כשדרור עוקב אחריו עם אופנועו.
כאשר עלו על הכביש המהיר התפלל דרור שלא יאיצו יותר מידי היות והאופנוע היה מוגבל במהירותו, למזלו תפילתו נענתה והנהג לא עבר את שמונים הקמ"ש לאורך כל הדרך.
הם נסעו לצפון הארץ, דרור היה תשוש ועייף מהלילות ללא השינה ובקושי החזיק את עצמו במרדף הנואש, מקלל את עצמו שלא חסך מספיק כדי לקנות רכב במקום האופנוע המקרטע שלו.
לבסוף פנתה המרצדס לדרך צדדית עם שלט שהדרך הינה פרטית וכל עבריין ייענש על פי חוק.
דרור לא חשב פעמיים ונסע אחריהם, מבטיח לעצמו שלא יאבד אותם ולא משנה מה יקרה.
המכונית נעצרה ליד בית בן קומה אחת שהשתרע על שטח נרחב, מסביב היו כמה צריפים לאחסון ועוד כמה רכבים חנו סביב לכיכר קטנה לפני הבית.
"ממש כמו באמריקה", חשב דרור לעצמו, מסתיר את האופנוע ליד אחד העצים וממשיך רגלית לכיוון הבית.
הוא הספיק לראות שני אנשים נכנסים אל תוך הבית לאחר שיצאו מהמכונית, מתעצבן שלא הצליח לראות את פניהם.
דרור התכופף והתקדם אל הבית מצידו האחורי, מקווה שלא יבחינו בו, השעה הייתה כבר שלוש וחצי בלילה, כך שהחשיכה הגנה עליו בצורה טובה.
הוא אל קיר הבית והתחיל להציץ דרך החלונות, רוב דיירי הבית כבר ישנו ולכן החדרים היו חשוכים, דרור קיווה שאם ריקי שם, חדרה לא יהיה חשוך.
הוא הגיע לחלון מואר והסתכל דרך הפינה אל תוך החדר.
בתוך החדר היו שני גברים, אחד מהם נראה לו מוכר, אך הוא לא ידע מאיפה, השני נראה ענק ומפחיד.
"הגיע הזמן לפעול", אמר הגבר שנראה מפחיד וגדול יותר.
"אני לא בטוח שזה הזמן הטוב"
"אם אנחנו רוצים שהוא יעשה מה שאנחנו רוצים, זה הזמן להפעיל את הלחץ עד הסוף"
"ואם הוא יסרב?"
"נשלח לו אותה בחלקים", ענה הענק בקול מאיים.
"אתה רציני?", אמר הגבר המוכר בקול מפוחד, כאילו רק עכשיו הוא מכיר בעובדה שהוא חלק מכול העניין.
"חשבתי שאתה יודע מה אנחנו מתכוונים לעשות", אמר השני בקול מאיים.
"כן, כן, רק לא חשבתי שזה באמת יגיע לזה", התנצל במהירות המוכר, מנסה להסתיר את פחדו מהשני.
"ככה יותר טוב, אחרי הסירוב הראשון נשלח לו אצבע, בדרך כלל זה כבר מספיק", גיחך בהנאה.
דרור הקשיב ורעד, "הם מדברים על ריקי", חשב, "אני חייב להוציא אותה מכאן".
הוא המשיך בסיבובו סביב הבית, עד שהגיע לחלון מסורג, אור קלוש בקע ממנו.
דרור הציץ פנימה, מגלה את ריקי שוכבת על מיטה, קשורה, לידה מנורת שולחן קטנה דולקת.
היא נראתה מעולפת או ישנה, עיניה סגורות ופניה רגועות.
"ריקי", לחש אליה,"ריקי".
ריקי לא זזה, לא שומעת את קולו.
"אני חייב להזעיק עזרה", החליט.
הוא מיהר לחזור אל אופנועו, לא שם לב למצלמת האבטחה שעקבה אחרי תנועותיו.
פתאום שמע צעקות מאחוריו, "היי אתה, עצור במקום או שאני יורה".
הוא הביט אחורה וראה מישהו מכוון אליו רובה.
דרור הגיב מיידית ורץ את המטרים הספורים לאופנועו, מסתער עליו בפראות.
נשמעו כמה יריות אשר פספסו אותו בסנטימטרים ספורים.
דרור התניע את האופנוע ומיהר להסתלק, מאחוריו שמע התנעה של מנוע, כמה חברה קפצו לתוך גיפ והחלו לרדוף אחריו...
דרור עלה על הכביש והבין מהר מאוד שתוך שניות ספורות הם ישיגו אותו בקלות, האופנוע לא היה בר תחרות עם הג'יפ.
ברגע שראה שביל צדדי החליט להיכנס אליו, מודע לעובדה שהשטח זה המקום היחידי בו יש לו סיכוי.
השביל נראה ללא סוף, דרור האיץ ככל יכולתו בדרך הפתלתלה, מביט אחורה מידי פעם מגלה שהפער לא גודל, אך גם לא מצטמצם.
ההרים התקרבו במהירות, מגלים שביל פתלתל דרכם.
"שרק לא יגמר לי המסלול", התפלל דרור שוב.
השביל התפתל בין ההרים, מד הדלק הראה שסופו מתקרב במהירות....
הווה...
דרור זחל בשקט ככל שיכול היה.
עיניו דרוכות ומביטות בשומר המעשן.
הוא היה מוכן לכל תנועה מצד השומר.
השומר הביט סביב במבט חולמני, החליט שהכול בסדר, פתח את הדלת והתיישב במושב הנהג מניח את ראשו על הכרית, משאיר את הדלת פתוחה כדי שיהיה לו נוח יותר לאפר את הסיגריה.
דרור התגנב מאחוריו, שמח על המזל שנפל בחלקו שהשומר לא היה רציני, בידו החזיק סלע שמצא בשטח.
הוא התכופף על מנת שלא יראה במראה של הרכב והתקדם לדלת הקדמית.
כשהגיע למרחק נגיעה מהשומר התרומם במהירות והנחית את הסלע על ראשו של השומר.
השומר לא הספיק להבין מה קורה לו וכבר היה במצב מעולף.
דרור משך אותו במהירות מהרכב, דוחף אותו לאדמה, הוא נכנס אל הרכב ומצא את המפתחות תקועים עדיין במקומם.
הוא לא חשב פעמיים, התניע את הרכב והמשיך איתו במורד השביל במהירות, מקווה שלא יתהפך בטעות.