Translate This Page
ריצה
הוא רץ במסדרון הארוך, מימינו ושמאלו היו דלתות נעולות. מידי פעם הוא עצר ליד אחת מהן, מנסה לפתוח אותה, אך ללא הצלחה יתרה, כולן היו נעולות.
הוא המשיך לרוץ במהירות במסדרון שנראה כאילו אין לו סוף, הדלתות היו במרחק קבוע אחת מהשנייה משני צידי המסדרון, הן נראו כולן אותו הדבר, ללא כל סימון מיוחד או מספר.
הוא ניסה להבין את ההיגיון שבדבר, תוך כדי הריצה, אך המחשבה ברחה ממנו כל פעם מחדש, כאילו היא לא חשובה מספיק ברגע זה.
הוא הביט קדימה, מנסה להבין אם הגיע אל סוף המסדרון הארוך, רק כדי לגלות שמאחורי העיקול הבא, נמשך המסדרון בדיוק באותה הצורה, ארוך עם דלתות נוספות משני צדדיו.
הוא הביט לאחור, מנסה להבין אם הרודפים עדיין אחריו, אך הוא לא ראה אותם, כנראה שהתקדמו בקצב איטי יותר ממנו.
הוא המשיך לרוץ בקצב מהיר יותר, עובר ליד הדלתות מבלי לנסות לפתוח אותן יותר, יודע שהן נעולות כמו אלו שהיו לפניהן, הייאוש התחיל לאכול בו, הסוף לא נראה לעין ורגליו החלו לבגוד בו ולמעוד מידי פעם.
הוא הגיע לפנייה נוספת ולאחר שגילה שמאחוריה נמצא עוד מסדרון ללא סוף החליט לעצור ולנוח.
הוא התיישב בפינת המסדרונות, מבטו שולט על שניהם, זה שבא ממנו וזה שפניו מועדות אליו.
נשימתו הייתה כבדה וכל גופו היה שטוף זיעה, חולצתו הלבנה הייתה רטובה ודבוקה לעורו, הוא פתח את הכפתורים והוריד אותה, מניח אותה על הרצפה לצידו, נותן לגופו להרגיש את האוויר שחלף במסדרון.
לפתע עברה מחשבה במוחו, 'אם יש אוויר, סימן שיש גם פתח או חלון בקרבת מקום'.
הוא התרומם על רגליו שוב, לובש את החולצה אך משאירה לא מכופתרת כך שחזהו ובטנו נשארו חשופים בזמן שמיהר לרוץ שוב במסדרון החדש, מנסה להבין מהיכן מגיע האוויר הזורם.
הוא הביט סביב תוך כדי הריצה, מחפש פתחי אוורור, אך לא מצא כאלו, המסדרון היה, לבן, ארוך כשדלתות נמצאות משני צדדיו ובקצהו פנייה נוספת שכנראה תוביל אותו לעוד מסדרון כזה.
לבסוף הגיע אל קצה המסדרון, מגלה בסופו דלת נוספת אשר חסמה את המעבר, מבעד לחריץ בתחתיתה הרגיש משב אוויר רענן.
'האם הגעתי אל הסוף?', חשב בשמחה.
הוא לחץ על הידית של הדלת, מקווה שהפעם הדלת תיפתח.
הידית ירדה בקושי רב למטה, הוא ניסה לפתוח את הדלת בדחיפה, מגלה שהיא נעולה.
"לאאאאאאאאאא", צרח בייאוש, "תוציאו אותי מפה!", קרא בקול כשבעיניו עולות דמעות.
לפתע שמע את קולות הרודפים מעבר לקצה המסדרון בו נמצא, הנהמות שלהם נשמעו מפחידות במיוחד.
הוא נפל על ברכיו, מאבד את מקצת התקווה שעוד נותרה לו, כשלפתע ראה על הרצפה מפתח מוזהב.
הוא הרים את המפתח במהירות, מביט שוב אל המסדרון, מגלה שני כלבי דוברמן גדולים רצים לקראתו במהירות.
הוא הכניס את המפתח לחור המנעול, סובב אותו ושמע את הקליק שסימן שהדלת לא נעולה יותר.
הוא שלף את המפתח במהירות מהמנעול דחף את הדלת פנימה ונכנס אל החדר החשוך שהתגלה למולו, טורק את הדלת אחריו.
ידיו גיששו בחושך אחר חור המנעול ודחפו אליו את המפתח, נועלות את הדלת מבפנים.
מהעבר השני שמע את היללות המאוכזבות של שני הכלבים אשר איבדו את טרפם.
הוא פנה לאחור בחשיכה, מרגיש את המשב הרענן של האוויר אל מול פניו, אך עיניו לא ראו כלום בחדר המוחשך.
הוא חיפש אחר מפסק החשמל בצידי הדלת, אך לא גילה דבר.
מהעבר השני של הדלת נשמעו טפיחות חזקות, הרודפים הגיעו לשם וניסו לפרוץ את הדלת הנעולה, היה ברור לו שלא נותר לו עוד זמן רב עד שזה יקרה.
הוא התקדם באיטיות אל עבר האוויר שזרם למולו, מקווה שכך ימצא את הפתח המיוחל שיוציא אותו החוצה.
רגליו גיששו על הרצפה החלקה עד אשר הגיע אל עברו השני של החדר.
הוא הושיט את ידיו קדימה אל עבר המקום ממנו הרגיש את האוויר הזורם, מקווה למצוא שם חלון אליו יוכל להשתחל ולברוח.
ידיו הרגישו את הקיר ולאחר מכן את הפתח המיוחל.
הוא אחז בדפנות הפתח החשוך והתרומם מעלה על ידיו, משחיל את ראשו מבעד לפתח.
להבו החד של המאוורר מאחורי פתח האוורור קטע את ראשו באחת, מותיר בראשו מחשבה אחת...
'איך הגעתי לכאן?'
***
"טום אתה בסדר?", שאלה אשתו, מנענעת אותו בעדינות במיטה לידה.
"מה? איפה אני?", שאל טום בפליאה, מושיט את ידו אל עבר ראשו, מוודא שהוא שם, מרגיש עדיין צריבה משונה בצוואר.
"אתה כולך מזיע, וצעקת בבהלה", ענתה אשתו.
"אני כנראה חלמתי חלום", ענה טום מבולבל, הכאב עדיין שם באופן מוזר.
"על מה חלמת?", שאלה אשתו.
"חלמתי שרודפים אחרי, ושאני במסדרונות שלא נגמרים", ענה.
"ומה קרה אחר כך?"
"אחר כך נכנסתי לחדר חשוך וטיפסתי דרך איזה חלון ומשהו חתך לי את הצוואר", אמר טום, מרגיש חום מוזר בצווארו.
אשתו חייכה אליו חיוך מוזר, הנחמדות שלה הדאיגה אותו קצת, היות ובתקופה האחרונה רבו הרבה.
"הכל יהיה בסדר", אמרה לו.
טום הושיט את ידו אל עבר צווארו, מרגיש פתאום שהצוואר חם ודביק.
הוא הרים את ידו אל עיניו, מגלה שהיא כולה אדומה מדמו אשר זלג בקצב פעימות ליבו מהצוואר אל עבר הכרית והמיטה.
הוא הביט באשתו המחייכת ולאחר מכן עיניו ירדו והביטו אל ידה אשר החזיקה בסכין ארוכה וחדה אשר הייתה אדומה מדמו.
"מה עשית?", מלמל, כשגופו החל מאבד מכוחו עקב איבוד הדם.
"בסך הכול נתתי לך קצת סמי הזיה כדי שלא יכאב לך", ענתה לו ונשקה על מצחו לפני שסגרה את עיניו לנצח...