Translate This Page
סיפור פשוט
הרוח נשבה על צמרות העצים, מרעידה קלות את העלים.
הוא הרים את ראשו כלפי מעלה, מביט בעלים הירוקים, מריח את ניחוחם הרענן.
הוא אהב לשבת בשדרה ולראות את העוברים ושבים חולפים על פניו, חלקם ממהרים לכל מיני מקומות נסתרים וחלקם מהלכים לאיטם נהנים מהצל של העצים הגדולים אשר נראה שהיו כאן תמיד.
ילדים קטנים שיחקו בכדור במרחק מה ממנו, הוא שקל לרגע להצטרף אליהם, אך לבסוף החליט להניחם לנפשם ורק התבונן אחר הכדור שעבר מרגל לרגל תוך כדי צעקותיהם אחד לשני.
הוא הפנה את ראשו ימינה רק כדי לגלות שצדק וגברת שומאכר הזקנה אכן יושבת בספסל מולו קוראת את ספרה.
הוא המשיך להסתכל סביבו בשלווה ועיניו החלו להיעצם, הרוח ליטפה את גופו כמגע יד מלטפת וקיררה אותו קמעה.
לאחר כמה דקות הוא נירדם בשלווה לקול הטבע שמסביבו.
לפתע, הוא נדרך במקומו, הוא הרגיש שהיא מתקרבת, האחת לה הוא חיכה כל יום באותה השעה שתעבור לידו. הוא רצה כל כך לפנות אליה, אך לא ידע איך היא תגיב אם פתאום הוא יעמוד בדרכה.
לאחר שניות ספורות הוא ראה אותה מתקרבת אליו במעלה השדרה, הולכת זקופה, יודעת שהיא מלכת השכונה, שכולם מסתכלים אחריה בהערצה.
הוא נזכר שרק לפני כמה ימים ישב באותו המקום עם חברו הטוב ושניהם הוציאו את לשונם לנוכח יופייה המשגע, אפילו חברו הסכים עימו שהיא משהו מיוחד וששווה לו לנסות את מזלו לטוב או לרע, אך פשוט לא היה לו אומץ.
היא התקדמה לעברו, מסתכלת סביבה, בודקת את השטח, נעצרת מידי פעם להרגיש את האוויר מסביבה, להראות לכולם עד כמה היא מיוחדת, ואז ללא התראה היא ניגשה ישר אליו, מתבוננת בעיניו, מנסה לנחש אם תוכל לכבוש אותו או שהוא יהיה אחד מאלה שאין לה השפעה עליהם.
הוא הרגיש את עיניה הבוחנות סורקות את גופו, הוא ראה את מבט ההערצה שלה עת התבוננה בגופו השרירי והחטוב, הוא השקיע הרבה שעות כדי שגופו יראה כך והיה גאה בו מאוד.
הוא התקרב צעד אחד לעברה, ריח גופה שיגע אותו, הוא רצה להתקרב אליה, להיצמד אליה, להרגיש אותה.
"הלו חתיך", לחשה לו פתאום.
"הלו גם לך", לא נשאר חייב.
"כבר מזמן רציתי להכיר אותך", גרגרה אליו בקול מגרה.
"ואני לא ידעתי איך לגשת אליך", הודה בבושתו.
"בגלל זה אני כאן", אמרה וקירבה את ראשה אל ראשו בטווח נגיעה.
הוא לא שלט בעצמו ונתן לה נשיקה על לחיה.
היא לא נשארה חייבת ונשקה לו בחזרה.
הוא הרגיש על גג העולם, הוא מעולם לא חשב שנשיקה ממנה תוכל לתת לו את ההרגשה הזאת.
"מה דעתך לצאת לסיבוב קטן?", הציע.
"בשמחה", ענתה לו.
השניים הלכו יחדיו בשתיקה צמודים אחד לשני, נהנים ממגע גופם זה בזאת.
"בוני !!!", נשמעה צעקה במעלה השדרה, "בוני בואי הנה !!!", נשמעה הקריאה שוב בקול מצווה.
"אני חייבת ללכת אהובי", אמרה לו ונשקה בלחיו.
"ניפגש מחר? באותה השעה?", שאל בתקווה.
"אני לא רואה סיבה למה לו", ענתה לו ומיהרה בדרכה לבעלת הבית האהובה שלה, זנבה היפה מיתמר מעלה בשמחה.
הוא זקף את ראשו והרגיש ככלב המבוקש ביותר בעולם, הרי אפילו בוני החתיכה רצתה אותו.