Translate This Page
מגיל 18 ומעלה...
סיפור לסילבסטר
רון ישב מול מסך המחשב, עצבני במקצת.
הסילבסטר התקרב במהירות, הוא קבע עם
אשתו איילת לצאת למסיבה, אך במקום זאת
נתקע עם
הוא ידע שלא יוכל לצאת לביתו לפני תשע בערב במקרה הטוב, המסיבה תוכננה לעשר, מה שהשאיר לו שעה לנסוע לביתו, להתקלח ולצאת למסיבה.
הבעיה העיקרית הייתה שהוא נאלץ להישאר בגלל מחדל של מישהו במשרד וכעת הוא חיכה לתהליך שיסתיים עד שיוכל לבצע את הפעולות שמוטלות עליו, מה שאומר שיש לו כמה שעות לשרוף במשרד עד שיוכל לבצע את עבודתו.
הוא הסתכל על המסך וגלש לאתרים באינטרנט על מנת להעביר את הזמן, "הלוואי שאיילת הייתה פה איתי", חשב בעצב, רוצה להיות לצד אשתו האהובה.
הוא החליט להתקשר הביתה ולדבר איתה מעט על מנת להעביר את השעות המתות.
רון חייג את המספר, אך להפתעתו השיחה לא נענתה מן העבר השני.
"אוף, הכל דפוק היום", אמר בכעס מתגבר לעבר הקירות הדוממים.
לאחר כחצי שעה נשמעה דפיקה בדלת.
"כן, אפשר להיכנס", אמר בקול.
"היי, אתה עוד פה?", שאל אותו ידידו צביקה מהמחלקה הסמוכה.
"כן, מה לעשות, בגלל יוסי הזה אני עוד פה בליל הסילבסטר.
"הוא דפק את כולם היום", השתתף צביקה בצערו.
"אתה הולך?", שאל רון, מקווה שצביקה יישאר איתו קצת להעביר את הזמן.
"כן, סיימתי להיום והאישה מחכה בבית", אמר צביקה בקול מתנצל, קולט את הבקשה בשאלה.
"זה בסדר, אני מבין אותך", הרגיע אותו רון, מרגיש לא נעים.
"טוב, אז שתהיה לך שנה טובה ותחזיק מעמד ידידי", אמר צביקה כשקם לעזוב.
"גם לך צביקה", ענה רון, מרגיש נטוש.
"אל תשכח שאתה אחרון כאן", הזכיר לו צביקה, כדי שלא ישכח לנעול את המשרד ביציאה.
"אני יודע, תעשו חיים"
"ביי", אמר צביקה ויצא מהמשרד לכיוון היציאה הראשית.
"יאללה תזוז כבר", זרז רון את המחשב, רוצה שיסיים יותר מהר, למרות שידע שאין לו מה לעשות בנידון.
לפתע כבה האור בחדר, המכשירים והמחשבים השונים המשיכו לעבוד, אך המנורות כבו כולן.
"מה לעזאזל...", חשב רון, לא מצליח לסיים את המשפט בראשו היות ושמע את דלת המשרד נפתחת.
הוא קם ממקומו ממהר לעבר המיקום המשוער של הדלת, החשיכה הייתה כבדה בחדר והאור היחיד היה ממסך המחשב.
הוא היה באמצע הדרך לכיוון הדלת כששמע קול פוקד עליו, "עד כאן, אל תזוז או שאני יורה".
הוא אימץ את עיניו וכל מה שיכל לראות היה גוף צנום של אישה שעל ראשה ברדס ומחזיקה בידה משהו שהיה יכול להיות אקדח.
"מה את רוצה?", שאל בחשש, עוצר במקומו.
"שקט, אני זו שנותנת את הפקודות לא אתה !", אמרה לו בקשיחות.
"אוקיי, רק אל תירי", אמר, חושב לעצמו שברגע שתתקרב אליו הוא ישתלט על האקדח שלה.
"לך לכיסא לידך ושב עליו", פקדה שוב בקול קשוח.
רון ניגש לכסא וישב.
"עכשיו תשים את ידיך מאחור", המשיכה לתת פקודות.
רון ציית בחוסר ברירה, ולאחר חמש שניות היה כפות באזיקים אל הכסא בידיו וברגליו ללא יכול לזוז.
"הנה הלך הרעיון להשתלט עליה", חשב לעצמו.
האישה הוציאה פיסת בד מכיסה ועטפה את עיניו של רון, בודקת שלא יוכל לראות מה היא עושה.
רון ניסה להבין מה היא רוצה ולא הצליח, במשרד לא היה כסף מזומן או משהו ששווה לשדוד אותו, החברה התעסקה בהעברת ציוד ממקום למקום והמחסנים היו במקום אחר.
לפתע הרגיש רון את ידיה של האישה פותחות את מכנסיו.
"היי, מה את חושבת שאת עושה?", שאל בכעס.
"תשתוק או שאני אשים לך מחסום על הפה, תנסה ליהנות מהעניין, כי בכל מקרה אתה לא יכול לברוח", אמרה לו באיום.
"אני גבר נשוי", ניסה למחות.
"אני שאלתי אותך אם אתה נשוי? כשאני ארצה להתחתן איתך אני אשאל", אמרה לו תוך כדי משיכת מכנסיו ואחר כך תחתוניו למטה.
רון הרגיש מושפל, לא מבין איך הגיע למצב הזה, הוא קיווה שלפחות לא יוכל לתפקד כראוי.
האישה התחילה לטפל בגופו, לנשק אותו, להתחכך בו ולמצוץ אותו.
רון ניסה להחזיק את עצמו ולחשוב על דברים מדכאים, אך האישה ידעה בדיוק מה מדליק אותו והוא לא יכול היה לעמוד מולה.
"בבקשה, דיי", ניסה שוב הפעם בנימה מתחננת.
"אני רואה שהגוף שלך אומר אחרת", ענתה לו תוך כדי ליטוף.
"זה לא רצוני", מלמל, "מה אני אגיד לאישתי?"
"תגיד לה שאתה אוהב אותה", אמרה לו.
"איך אני אסתכל לה בעיניים"", שאל בייאוש.
"אתה לא אשם", ענתה לו, "זה מה שתגיד לה, ועכשיו תזיין אותי חזק", אמרה לו תוך כדי שהתיישבה על איברו הזקוף.
רון הרגיש את רטיבותה וחמימותה עוטפת אותו תוך כדי שעלתה וירדה עליו, נאנחת בהנאה.
לפתע קלט דבר מוזר, האישה שמעליו גנחה בצורה מוכרת לו.
"זה יכול להיות?", חשב לעצמו.
האישה המשיכה לעלות ולרדת עליו צועקת מהנאה.
"אני אוהב אותך", מלמל אליה, "אני כל כך אוהב אותך איילת שלי".
"אני יודעת מתוק שלי", ענתה לו איילת תוך כדי שהורידה מעל עיניו את הצעיף.
רון ראה אותה ממשיכה לרכב עליו, עירומה, מחייכת אליו חיוך מאוזן לאוזן.
גופה העירום שנע מעליו באור המועט בחדר ופורקן המתח גרם לכל גופו לרתוח, הוא החל לזוז כמה שיכל לכיוונה בכל פעם שעלתה וירדה מעליו.
"אני לא יכול יותר", צעק תוך כדי שהתפרק בתוכה, איילת רעדה מעליו מתפרקת במקביל.
"אני אוהבת אותך אהובי", אמרה לו.
"ואני אותך, למרות השיגעונות שלך", ענה לה במבט אוהב.
איילת שיחררה אותו מהאזיקים והשניים התחבקו.
"את מודעת לזה שהשעה היא כבר אחת עשרה חמישים ותשע בלילה, הלכה המסיבה בגלל התרגיל שלך", אמר רון מחייך אליה.
"בדיוק בזמן לנשיקת הסילבסטר", ענתה לו והתקרבה אליו לנשיקה ארוכה ורטובה...