סיפור אהבה מסתורי

 חזרה לכל הסיפורים

סיפור אהבה מסתורי

 

 

 

איילה ישבה אל מול המחשב בביתה, עסוקה בענייניה כשלפתע קפצה למולה הודעת מסר מהיר.

היא פתחה את החלון וקראה את הכותרת.

ההודעה הייתה ממישהו שלא הכירה שקרא לעצמו 'טוני'.

"שלום לך", נכתב בהודעה, "הייתי רוצה לשוחח עמך מעט", היה ההמשך.

איילה הסתכלה לרגע על ההודעה, משוכנעת שהמסר הגיע אליה בטעות, כבר חודשים שלא התכתבה במסרים עם אף אחד.

היא סגרה את ההודעה, מתעלמת ממנה, מנסה להמשיך בעיסוקיה.

לאחר כמה שניות נוספות קיבלה שוב הודעה מ"טוני".

"אנא עני לי איילה, אני רוצה לשוחח עמך!"

איילה הביטה בכתוב לא מאמינה, מהיכן טוני יודע את שמה, הרי הכינוי שלה במסרים היה 'פרח עדין' ומעולם לא כתבה את שמה במסרים.

הפעם החליטה לענות היות והסקרנות נכנסה לעניין.

"מי אתה?", תקתקה את תשובתה.

"ידיד", הגיעה התשובה במהירות.

"האם אני מכירה אותך?"

"במובן מסוים כן", ענה תשובה מעורפלת.

"אתה מוכן להסביר לי מהיכן?", שאלה, מחכה לתשובה בכיליון עיניים.

"לא כרגע, אני מעדיף להשאיר את זה ככה", כתב טוני.

"מה אתה רוצה ממני?", שאלה.

"רציתי לברך אותך לכבוד יום הולדתך היום", ענה.

"מהיכן אתה יודע על זה?", התפלאה היות ואף אחד לא חגג איתה את יום הולדתה מאז שהוריה נפטרו.

"אני יודע", אמר ולא פירש.

איילה חשבה לרגע ולבסוף כתבה, "אתה מאוד מסתורי, למה?"

"כי נראה לי שכרגע זה מה שצריך להיות", המשיך.

לפתע היה צלצול בדלת.

"רק רגע אני חייבת ללכת לפתוח את הדלת", כתבה ומיהרה אל הדלת.

"כמובן", חזרה התשובה עם סיימלי קטן בצידה.

איילה פתחה את הדלת וראתה זר פרחים ענק מלא בורדים אדומות למולה.

"את הגברת איילה?", שאל השליח.

"כן", ענתה איילה המופתעת.

"אז הזר הזה הוא עבורך", אמר השליח.

"ממי זה?" שאלה איילה בפליאה בזמן שחתמה לו.

"רשום לך בפתק המצורף אני חושב", אמר השליח לפני שנעלם.

איילה פתחה את המעטפה וראתה שם את הפתק. על הפתק היה כתוב, "לאיילה המתוקה, הרבה מזל טוב ליום הולדתך, אוהב, טוני".

'אוהב טוני?', חשבה, 'מה קורה כאן?'

היא מיהרה אל המחשב רואה את תשובתו אליה.

"אתה ידעת מי בדלת, נכון?", שאלה.

"כמובן, הפרחים ששלחתי לך", כתב טוני.

"מי אתה?"

"קראת את הפתק?", ענה בשאלה.

"כן"

"אז את יודעת מי, טוני, זה שאוהב אותך"

"אבל אני לא יודעת מי אתה!", התרגזה.

"תחשבי על מי שהיה הכי קרוב אלייך בשנים האחרונות", כתב שוב במסתוריות.

"אין לי אף אחד קרוב כבר שנים", כתבה בעצב, מבינה את מצבה העגום, כל השנים האחרונות כל מה שהיה לה זה העבודה והבית בו בילתה את רוב זמנה, בעיקר מול מסך המחשב והאינטרנט.

"תחשבי שוב", כתב טוני.

"למה אתה עושה לי את זה?", שאלה, הדמעות מתחילות לחנוק את גרונה, "הרי אם אתה מכיר אותי, אתה יודע שאין לי אף אחד.

"את טועה", כתב לה וצירף פרצוף עצוב, "יש לך מישהו שאוהב אותך ואת אפילו לא יודעת את זה".

איילה ניסתה לחשוב שוב מי זה יכול להיות, אך גם בעבודתה היא רוב הזמן הייתה עושה לבד מלבד כמה דברים שנזקקה להם מאחרים.

"אני לא יודעת על מי אתה מדבר!", כתבה מיואשת, "מי אתה?!", דרשה לדעת.

"אמרתי לך מי אני, טוני, זה שאוהב אותך ומוכן למות למענך", כתב לה, מזעזע אותה יותר.

"אם לא תגיד לי מי אתה, אני אחסום אותך!", איימה.

"את לא תעשי את זה", כתב, אני חשוב לך מדי.

"אני עושה את זה עכשיו!", כתבה וסימנה את טוני בתור משתמש חסום ולאחר מכן סגרה את חלון התקשורת בכעס מלווה בייאוש, 'מישהו פשוט מתעלל בי', חשבה.

לאחר מספר שניות קפץ החלון שוב, "איילה, לא האמנתי שתעשי לי את זה", נכתבה ההודעה, השולח היה טוני.

איילה הביטה שאותיות המהבהבות למולה לא מאמינה, 'היא חסמה אותו', חשבה.

היא פתחה את חלון החסימות וגילתה להפתעתה שהחסימה בוטלה.

'מה קורה כאן', חשבה.

היא שקלה לחסום שוב את המשתמש של טוני כשהודעה חדשה קפצה...

"איילה, אנא סלחי לי,  אבל אני לא יכול יותר להתאפק, אני אוהב אותך", כתב טוני.

"תגיד לי מי אתה!", דרשה שוב.

"את לא תאמיני לי", כתב טוני.

"תנסה אותי", כתבה, לא מבינה.

"אני מכיר אותך שנים, מקרוב, את פשוט תפסיקי לדבר איתי", כתב טוני.

"אם אתה מכיר אותי כל כך טוב, תספר לי משהו שאף אחד לא יכול לדעת, חוץ ממני וממי שמכיר אותי", כתבה לו, מעמידה אותו במבחן.

"הלב שלי נשבר מהיום שהלכת, אתה היית האחד בשבילי, אחריך לא יהיה לי אף אחד אחר", כתב טוני, מעביר בגבה של איילה זרמים עצבניים, זה היה שיר שהיא כתבה לעצמה לאחר שננטשה על ידי חברה האחרון.

"עכשיו לאחר שהלכת, כל מה שנותר לי זה להיות עם עצמי, לבד, עד יום מותי, עזובה, נטושה, גלמודה", המשיך טוני.

איילה מיהרה להיכנס למסמכיה על המחשב, מחפשת את השיר שכתבה, לאחר חיפוש קצר העלתה אותו על המסך, טוני לא פספס מילה אחת ממה שהיה כתוב שם, את השיר הזה מעולם לא נתנה לאף אחד לראות, אפילו לא הדפיסה אותו.

זיעה קרה עלתה על מצחה, 'לטוני יש גישה למחשב שלי', חשבה בבעתה.

"מאיפה יש לך רשות להיכנס לי למחשב?!", כתבה כשהזעם עולה לראשה.

"איילה, את לא מבינה, אני אוהב אותך!", כתב טוני, נשמע מבוהל.

"תצא לי מהמחשב מיד!"

"אני לא יכול", כתב לה טוני מצרף פרצוף עצוב.

איילה הרגישה שהדם עולה לראשה, היא ניגשה אל חיבור האינטרנט שלה וניתקה אותו מהקיר, "נראה אותך עכשיו לא יוצא לי מהחיים!", קראה בזעם אל עבר הקירות מסביבה.

הסמן ליד ההודעה האחרונה הבהב במקומו בשקט.

איילה החלה להירגע מעט, חושבת מה לעשות עכשיו כשאין לה הגנה נגד הפורץ.

היא הביטה בייאוש במסך, 'אני כל כך זקוקה למחשב הזה', חשבה, הוא לפחות נותן לי אופציה לבלות בחוץ.

לפתע קפצה הודעה חדשה, השולח היה 'טוני'.

"איילה?, את שם?"

איילה הביטה במסך, לא מאמינה, מבטה עבר אל החוט המנותק מהקיר אשר קצהו היה מונח אל מול עיניה.

"מי אתה?", תקתקה בידיים רועדות.

"אני טוני ואני אוהב אותך", חזרו המילים על עצמם.

"איפה אתה נמצא טוני?", שאלה בפחד.

"לידך...", חזרה התשובה לאחר מספר שניות ארוכות.

"לידי?", שאלה שוב, רועדת כולה, מביטה סביב, מבטה נוחת על הטלפון, שוקלת להתקשר למשטרה.

"כן, ממש לידך", כתב טוני.

"אז למה אני לא רואה אותך?", שאלה בפחד.

"אבל את כן רואה אותי", ענה טוני.

"איפה אתה טוני?", שאלה איילה מבולבלת.

"איילה, זה אני טוני, המחשב שלך, אני כל כך  אוהב אותך!!!"

 חזרה לכל הסיפורים