Translate This Page
סטאר
היית חברי הטוב ביותר בתקופת הילדות הקשה.
את כל הסודות שלי סיפרתי לך ותמיד היית מוכן להקשיב, אף פעם לא התלוננת, לא קיטרת, לא אמרת שגם אתה רוצה משהו, תמיד התאמת את רצונך אליי, חבר במאה אחוזים, החבר הכי טוב ונאמן שהיה לי אי פעם, קראו לך סטאר, וכזה היית כוכב אמיתי בחיים שלי, הכלב הנאמן שלי ...
גם היום מעל 40 שנה אחרי, כשאני חושב עלייך דמעות עולות בעיניי, איך היית שם בשבילי כשהייתי צריך תמיכה, מישהו שיקשיב כשכל עולמי השתנה מסביבי, אהבה נכזבת ראשונה, כעס, תסכול, הכול היית מוכן לסבול בשבילי, כי אחרי הכול היית שלי ואני הייתי שלך ...
לעולם לא אשכח את יום הפגישה, זה בכלל לא היה מתוכנן ...
הפגישה
ילדים ראיתם, יש מכירת כלבים בדרייב אין ? – שאלה אמא – רוצים ללכת לראות, יהיה לכם קצת אוורור תצאו מהבית, אתם אוהבים חיות.
מביאים כלב הביתה?- ישר שאלתי בתקווה.
זה לא אמרתי – אמרה אמא בחשש – אתה יודע שהרופאים אמרו שלא בריא שערות של כלבים בבית, בשביל זה מסרנו את שני הכלבים הקודמים – הזכירה לי את מה שרציתי לשכוח.
טוב נו, נלך לראות כלבים – אמרתי ומוחי מתחיל לעבוד שעות נוספות, אולי זאת ההזדמנות לה אני מחכה כל כך הרבה זמן, מאז שמסרנו את גור הזאבים שקיבלתי במתנה לפני שנתיים, היו לי בבית עכברים, צבי מים, צבים, דגים, ועכשיו אפילו היה לי אוגר מתוק, אבל שום דבר לא השתווה להרגשה שהייתה לי כאשר היה לי כלב משלי ...
עלינו לאוטו ונסענו ...
אמא, אולי בכל זאת נקנה כלב – אמרתי – הרי כולם רוצים – הוספתי והסתכלתי על אחי ואבי במבט רצחני של "תשתפו פעולה או ש ..."
אמא הסתכלה על אחי במבט שואל ואמרה – גם אתה רוצה כלב?
ברור !!! – ענה אחי, בידיעה שכל תשובה אחרת תזכה אותו בהתנפלות מצידי, למרות שהוא זה שהיה הגדול משנינו, הוא תמיד עשה הכול כדי לרצות אותי.
מה אתה אומר? – שאלה את אבי בחשש.
אבא הסתכל עלינו, יודע שאנחנו מתים לכלב, גם הוא אוהב כלבים מושבע וכל ילדותו היו לו כלבים, אבל הוא גם ידע שאמא לא מתלהבת ...
אני לא אתנגד – אמר לבסוף בידיעה שהוא הולך להסתבך עם אמא.
אוף אתה !– אמרה לו אמא.
טוב תשמעו, אם ניקח כלב, ואני מדגישה "אם" ניקח כלב, זה יהיה כלב קטן עם שיער קצר ! , ברור !- אמרה אמא בקול תקיף.
אבל כלב קטן זה צעצוע !!! – קיטרתי, בידיעה שאמא הפסידה במלחמה.
זה התנאים – אמרה אמא שוב.
בסדר – הסכמתי וחייכתי לעצמי.
הגענו לדרייב אין, המקום היה עמוס מכוניות מלאות בכל מיני סוגי כלבים, אבא החנה את המכונית ויצאנו החוצה.
בואו נסתובב ונראה כלבים – אמרה אמא – ואתם יודעים, לא חייבים לקנות – הוסיפה.
לא עברנו שלוש מכוניות וראיתי את אותך ואת המשפחה שלך בתא המטען של המכונית, לא יכולתי לפספס אתכם, בולטים בשטח, הכלב האידיאלי בשבילי מהיום שראיתי את סרטי דיסני, "מאה ואחד דלמטים", כן היית דלמטי למופת.
הסתכלתי עליכם ואמרתי – אני רוצה כזה !!!
אמא הסתכלה עליי במבט מוזר, הייתם כמובן קטנים ומתוקים ועם שיער קצר יחסית ...
השיער קצר – אמרתי מיד, יודע שצריך להסתיר את העובדה שתגדל להיות כלב גדול.
אמא לא נפלה בפח ...
לאיזה גודל הוא גודל? – שאלה את המוכר.
המוכר הסתכל מסביב ואז הצביע על אמך אשר הסתובבה מסביב לאוטו.
אמא הסתכלה עליי ואמרה – זה לא מה שדיברנו, דיברנו על כלב קטן.
באותו הרגע קפצת בתוך תא המטען והתקרבת אליי, הסתכלת עליי בעיניך היפות וכאילו אמרת לי – אני כאן רק בשבילך.
הרמתי אותך על הידיים ואמרתי לאמא – אני לוקח את זה ולא מעניין אותי כלום !!!
בוא נלך אולי נמצא משהו יותר טוב, רק הגענו, איך תסתובב עם הכלב על הידיים, נחזור אחר כך – אמרה אמא בידיעה שאם היא לא מצליחה עכשיו לשכנע אותי היא חוזרת עם הכלב הזה הביתה.
לא מעניין אותי כלום – אמרתי – אני אחכה לכם באוטו עד שתחזרו, אני לא עוזב אותו.
באותו הרגע החלטת לתת לי עזרה והתחלת ללקק אותי על הפנים בהתלהבות.
את רואה, הוא גם רוצה אותי – אמרתי בניצחון.
מה אתם אומרים? – שאלה אמא את אחי ואבי כדי לקבל עזרה.
הוא מתוק – אמר אחי.
הוא לא יהיה כל כך גדול – אמר אבא.
ידעתי שאבא אוהב כמוני כלבים גדולים, ובעצם באותו הרגע הוא חתם על העסקה.
אני לא יודעת מה אעשה איתכם – אמרה אמא בהשלמה תוך כדי הוצאת הארנק.
מה הנזק?- שאלה.
100 שקלים בלבד – ענה המוכר- ודרך אגב לידיעתכם הוא גזעי, את התעודות נשלח לכם ברגע שנקבל אותן, עוד כשבועיים.
אמא שילמה ולקחנו אותך איתנו.
הלכתי איתך למכונית בזמן שהמשפחה המשיכה להסתובב קצת.
בתוך המכונית שחררתי אותך מהידיים, אבל אתה לא רצית לעזוב אותי והתחלת לקפוץ עליי וללקק אותי, באותו הרגע קנית את ליבי ...
ההסתגלות
ידידי המתוק, עשית לנו הרבה צרות בהתחלה, אמא צדקה בדבר אחד, כלב גדול צרות גדולות ...
לא אהבת להיות סגור באמבטיה למשך הלילה או היום כשלא היינו בבית, אבל כששחררנו אותך עשית את צרכיך בכל מקום אפשרי ...
את האמת אפשר להגיד שלמדת דיי מהר לבקש לצאת החוצה או להתאפק שצריך, אבל הרי את הכול למדת מהר.
לעולם לא אשכח איך בגיל יותר מבוגר כשכבר לא היית סגור בחדר אחד בלבד, היית עולה על הספות בלילה למרות שידעת שאסור, ואיך שהיינו קמים היית יורד לשטיח שלך על הרצפה, מה שלא הבנת זה שהספה תמיד נשארה חמה אחריך ...
האהבה
על האהבה שנתת לי כלבי המתוק בדיוק ברגעים הכי כואבים לעולם לא אוכל להודות לך, כאשר קיבלתי את הסירוב הראשון בחיי מהאהבה הראשונה שלי, אתה היית זה שנתן כתף וישב איתי שעות, נותן לחבק אותך, מניח את ראשך עליי בידיעה שכואב לי, אף פעם לא עזבת אותי לבד כשהייתי עצוב, תמיד נצמדת אליי כאילו ידעת מה קורה לי, בזכותך עברתי את הימים הקשים בפחות כאבים.
הרבה דברים טובים וחוויות מאושרות עברנו יחד ידידי המתוק, למדת תרגילים רק בשבילי, לא הסכמת לבצע אותם ליד אנשים אחרים, אלא אם כן הם הלכו והתחבאו, מעולם לא הצליחו להבין את המסירות שלך אליי.
ואז הכול נראה כל כך טוב, כשהיית בן חמש זה קרה ...
הכאב
יום אחד התחלת לגרור את הרגליים האחוריות, בהתחלה זה היה פעם בכמה זמן, ואחר כך הכול הסתדר, אבל לאט לאט זה התגבר.
לקחנו אותך לרופאים, אבל הם אמרו שזה כנראה תולעים ונתנו לך כל מיני כדורים שלא עזרו, הרגליים שלך התחילו להיפצע מזה שגררת אותם כל הזמן.
ניסיתי לעזור לך איך שיכולתי, אבל מה ילד בן 13 בערך יכול לעזור לכלב חולה שלא יודעים מה קורה איתו?
בסוף הגענו לרופא שידע מה הבעיה, זה היה ד"ר קלמנט, אותו רופא שהופיע בתוכנית "זהו זה" והביא חיות לאימוץ, מתברר שהוא היה מומחה לכלבים דלמטים.
האבחון
הכלב שלך קיבל שיתוק במעיים – אמר לי ד"ר קלמנט.
את המחלה הזאת מקבלים בני אדם וכלבים דלמטים בלבד, אחד לאלף כלבים – הוסיף.
לא הבנתי מה הוא אומר בדיוק ולאן זה מוביל, הסתכלתי עליו מחכה להמשך ...
אתה רואה איך בצדדים של הראש כבר יש לו שקעים – הסביר לי – זה אומר שיתרות השומן האחרונות בגוף שלו כבר נאכלות, בגלל שהוא לא מסוגל לעכל את מה שהוא אוכל ולכן הוא מקיא כל הזמן.
ומה הטיפול? – שאלתי.
ד"ר קלמנט הסתכל עליי באותו הרגע במבט מוזר ואמר – אצל אנשים אין מה לעשות, אז נותנים להם עירויים עד שהם לא יכולים להחזיק יותר, אצל כלבים אין ברירה וצריך להרדים אותם ...
באותו הרגע הרגשתי איך סכין חדה מפלחת לי את הלב ומסתובבת כמו מקדחה, הרגשתי שעוד רגע אני הולך להתעלף, אבל ידעתי שאני חייב להיות חזק, בשבילך, ישבת שם על שולחנו של הרופא רועד כולך, כאילו ידעת מה הוא אומר.
בצד החדר ראיתי את אמא מנגבת דמעה ...
ההחלטה
אני לא הולך להרוג אותו – צעקתי אל אמא בייאוש מעורב בכעס על כל העולם.
מה אפשר לעשות? – שאלה אותי אמא.
אני רוצה רופא אחר – אמרתי – הוא לא יודע מה הוא מדבר, מה אכפת לו ?!!!
בסדר – אמרה אמא – נבדוק אצל עוד רופא.
היינו אצל עוד רופא ...
ועוד רופא ....
ועוד רופא ...
לא ויתרתי ואמא לא התלוננה ושילמה לכולם.
לא נעשה כלום עד שתחליט – אמרה לי.
ואז הגענו לרופא החמישי.
כל הרופאים עד עכשיו אמרו לי את אותו הדבר, אין מה לעשות וצריך להרדים אותך ...
הרופא החמישי אמר לי את המשפט הבא ...
"ומה אתה רוצה לעשות, לקחת אותו למטה עם כסא גלגלים? – תסתכל עליו הוא סובל רק מללכת ..."
הסתכלתי עליך ואתה הסתכלת עליי בחזרה, המבט שלך קרע את ליבי, ידעתי שאני חייב לתת לך ללכת למרות הכאב, הבנתי שגם אתה יודע את זה ושאתה כבר מוכן לזה רק בשביל להפסיק לסבול, הרי כל פעם שהרמתי אותך על הידיים שלא יכולת ללכת כבר יבבת בכאב.
טוב – מלמלתי בשקט – נרדים אותו.
אמא חיבקה אותי חזק – אין ברירה מתוק – אמרה לי – אלה החיים.
למחרת לקחנו אותך לצער בעלי חיים, כל הלילה לא ישנתי, ידעתי שד"ר קלמנט מחכה לך בפנים.
הפרידה
ידידי המתוק, רציתי לבקש ממך סליחה, סליחה על זה שנשארתי במכונית בזמן שאמא לקחה אותך פנימה, לא יכולתי לראות אותך מתמוטט, חיבקתי אותך חזק לליבי, אמרתי לך שלום והסתכלתי בעיניך הכואבות, נתת לי נשיקה חמה על פניי והלכת.
ראיתי שכשנכנסת בדלת התרוממת על שתי רגליך האחוריות כאילו להגיד לי שאתה לא פוחד ממה שמחכה לך בפנים, התמונה הזאת לא עוזבת את ראשי מאז אותו יום, תמיד שאני חושב עליך אני חושב על האומץ שלך, האהבה שלך ...
כשאמא יצאה הקולר והחגורה שלך היו בידיה, היא אמרה שהזריקה הייתה מהירה ונרדמת תוך כמה שניות, סליחה ידידי שלא יכולתי להציל אותך, שלא יכולתי להיות שם בשבילך ולהעלים את הכאב ...
ההתגברות
מעולם לא הצלחתי להתגבר על עזיבתך, הצלחתי להדחיק את הכאב, אבל שירים מסוימים, מצבים מסוימים מזכירים לי אותך.
הייתי בדיכאון כמעט שנה תמימה אחרי שהלכת, חברים שלי לא ידעו מה לעשות איתי, איך לגרום לי לשכוח.
לא הייתי מסוגל לקחת כלב אחר במקומך, עד היום אני לא מסוגל, ניסיתי, אבל זה לא אותו דבר, אתה לא היית כלב בשבילי, אתה היית כמו האח הנוסף שלי, החבר הטוב ביותר שלי ...
עד היום אני הולך ברחוב ולפעמים מרגיש אותך צועד לצידי בצעדיך הקופצניים וזנבך המתעגל מעלה מתנפנף לכל הכיוונים, ואתה מלווה אותי, שומר עליי שלא אפול, נאמן כתמיד ...
היום, אחרי בערך 25 שנים מאז שנפרדנו, אני כותב את השורות האלו, בכאב רב, אני מוציא את זה החוצה, המילים מסתובבות לי בראש כבר שנים רבות, ניסיתי לכתוב ולא יכולתי, הכאב עצר אותי כל פעם מחדש, אבל הפעם לא ויתרתי, רציתי להגיד לך ידידי המתוק ...
אני אוהב אותך !!!
הרשומה הזאת מוקדשת לכלבי האהוב "סטאר" שהיה כוכב אמיתי בחייו ובמותו !!!