Translate This Page
השתוללות
הטלפון צלצל בעקשנות, הרמתי את השפופרת בחוסר רצון, הייתי עייף בטירוף.
היי - שמעתי את עודד בקולו העליז.
היי בחזרה - עניתי בעייפות.
מה אתה עושה היום ?- שאל עודד ומיד הבנתי שהיום לא תהיה לי מנוחה.
למה? - שאלתי כדי להרוויח זמן.
אנחנו יוצאים היום לבלות - הודיע לי ללא אפשרות נסיגה.
מי אמר? – שאלתי.
תפסיק ליילל ותתחיל להתלבש, תתכונן לחזור מאוחר ותתלבש חם, אני מגיע אליך עוד חצי שעה – אמר וניתק את הטלפון.
להתראות – מלמלתי לתוך השפופרת הדוממת והנחתי אותה במקומה.
אז ככה, השעה חמש בערב, אני אחרי יום עמוס פעילות, עוד יום מיני רבים אחרי התיכון ולפני הצבא, יש לי עוד כמה שבועות לחגוג לפני הגיוס, וכך גם לחברי הטוב עודד אשר החליט שאסור לנו לנוח אפילו יום אחד ...
התחלתי להתלבש באיטיות, לוקח בשקית בגדים חמים, לא מבין למה הבגדים החמים באמצע אוגוסט, מה הוא כבר מתכנן לנו?
דפיקה בדלת וצלצול ללא הפסקה על הפעמון.
מיהרתי אל הדלת ופתחתי אותה, עודד עמד שם עם חיוך גדול על הפנים, זורח כולו, הפעמון ממשיך לצלצל וידו מונחת על הלחצן.
נו מה? – שאלתי בחוסר סבלנות.
אתה מוכן? – שאל עודד והואיל לעזוב את הפעמון.
כן, עכשיו אתה מוכן לספר לי את הסוד הגדול? – שאלתי.
יאללה, קח את הדברים, נדבר באוטו – אמר.
לקחתי את השקית וירדנו למכונית שלו, שברולט ישנה שעד היום לא ברור איך היא נוסעת בכלל.
התיישבנו והתחלנו לנסוע.
נוווווווו? – שאלתי בקול רוגז.
אז ככה, אנחנו נוסעים עכשיו לאסוף שתי בנות ועושים פיקניק עד אור הבוקר – אמר עודד בשיא האדישות בידיעה שהוא יקפיץ אותי לשמיים.
תודה שאתה מספר לי מראש – אמרתי בעצבים מעושים, הרי אני כבר מכיר את הסחורה שלי, עודד תמיד עושה כל מיני דברים משונים בלי להתחשב בסביבה.
עודד חייך והתעלם לחלוטין מהעצבים שלי.
ואם כבר פיקניק, אז מה עם אוכל ושתייה? – החלטתי לסבך אותו קצת בחזרה.
יש אוכל ושתייה בתא מטען, כולל רדיו-טייפ ודיסקים, עוד משהו? – שאל באדישות מכוונת.
אוקי, עכשיו ספר לי על הבנות, אתה מכיר אותן? – כמובן שמישהו אחר לא צריך לשאול שאלה כזאת, אבל עודד מסוגל לפגוש מישהי ברחוב ולהזמין אותה להכיר את אמא שלו, אז השאלה בהחלט הייתה במקום.
אז ככה – התחיל עודד – אתה זוכר את נועה ?, אז פגשתי את חברה שלה אושרת אצלה בבית, ואז הצעתי לה לבוא איתי לפיקניק עד אור הבוקר, ואז היא אמרה לי שלא נראה לה לבלות איתי לילה שלם לבד, אז הצעתי לה להביא חברה והיא אמרה שהיא תביא ואז היא הסכימה, הבנת? – שאל עודד עם פרצוף תמים.
אתה מופרע, אתה יודע את זה ? – שאלתי.
עודד חייך לעצמו את חיוכו המפורסם ושתק בהבעת ניצחון על פניו.
ואיפה בדיוק קבעת איתן? – שאלתי בייאוש ובתקווה שלא יעבור עליי ערב דפוק.
ליד הבית שלי – ענה.
כעבור חמש דקות הגענו לביתו של עודד, בחוץ עמדו שתי בנות, נראו בנות 17 פחות או יותר, סך הכול גם במראה הן נראו לא רע בכלל.
מי זאת מי ? – שאלתי את עודד.
הימינית זאת אושרת, אני לא יודע איך קוראים לחברה שלה – ענה לי.
אוקי – אמרתי בקבלת גזר הדין.
עצרנו לידן, עודד פתח את החלון.
היי, אתן באות? – שאל, לא חושב אפילו לצאת אליהן קודם ולהציג אותנו אחד לשני.
אוקי – ענתה אושרת ושתיהן נכנסו לאוטו מאחור.
אני אושרת וזאת אילנה – תפסה אושרת פיקוד.
נעים מאוד – עניתי.
עודד לא טרח להסתובב או לענות והתחיל לנהוג.
לאן נוסעים ? - שאלתי כדי לשבור את השתיקה.
לפארק – ענה.
ומה אתן עושות בחיים? – שאלתי את הבנות תוך כדי הסתובבות לאחור ברצון לשבור את הקרח.
עדיין תלמידות – ענתה אילנה.
ומה איתכם? – שאלה אושרת.
לפני גיוס, יש לנו עוד חודשיים בערך – עניתי.
שתי הבנות הסתכלו אחת על השנייה וחייכו חיוכים ממזריים, מעניין מה עובר להן בראש חשבתי לעצמי.
כעבור כמה דקות הגענו לפארק.
עודד החנה את המכונית והתחלנו להוריד את הציוד, מתברר שלמרבה הפלא עודד חשב על הכול הפעם, הוא הביא שמיכה גדולה שתספיק לכולם, סדין להניח על עצמנו אם יהיה קר, אוכל והרבה ואפילו שתייה וממתקים לקינוח.
אני רואה שחשבת על הכול – אמרתי בפליאה ברורה.
זה לא אני, זאת אמא שלי – ענה עודד.
אלא מה – עניתי לו בהתרסה – הרי ברור שעליך אי אפשר היה לסמוך.
מעניין, זה גם מה שאמא שלי אמרה – ענה עודד.
הבנות הקשיבו לחילופי הדברים וחייכו בהנאה ברורה.
העמסנו את הציוד על עצמנו והתחלנו להתקדם אל תוך הפארק, השמש עדיין הייתה בשמיים.
הגענו לראש גבעה קטנה מכוסה דשא, ליד הייתה ברזיית מים ולא רחוק נראה בניין השירותים.
נראה לי שזה מקום מושלם – אמר עודד.
למרבה הפלא הסכמתי איתו, המקום נראה כמו חלקת אלוהים קטנה, לא נשארו כבר אנשים בחלק זה של הפארק, ומסביבנו היה דשא ירוק ויפה.
פרסנו את השמיכה והנחנו את הציוד.
עודד הפעיל את הטייפ עם שירים שקטים, השמש התחילה לרדת והשקיעה התחילה להתקרב.
התיישבנו ארבעתנו צמודים אחד לשני והסתכלנו על השמש היורדת לאיטה.
ככל שהדקות עברו השמיים התחילו לקבל גוון אדום כתום, הבנות ישבו באמצע ואנחנו היינו משני הצדדים.
התחלתי לשים לב יותר ויותר לרגלה של אילנה אשר הייתה צמודה אל שלי, התחלתי להרגיש את החום הנעים של מגעה עובר לכל חלקי גופי.
השמש התחילה לגעת באופק ולהעלם, ישבנו בשקט עד להיעלמותה הסופית, חושך ירד על הפארק.
נשכבנו אחד לצד השני עם הפנים לשמיים, מסתכלים על הכוכבים המנצנצים.
זה פשוט מדהים – אמרתי.
אני מסכימה – אמרה אילנה.
עודד התחיל להתלחש עם אושרת בצד השני, לא ידעתי על מה וגם לא עניין אותי במיוחד, כל מה שרציתי זה לא לשנות תנוחה ככה שאילנה תישאר צמודה אליי ...
הפניתי את מבטי אליה, היא הרגישה וסובבה גם היא את ראשה אליי וחייכה.
טוב לי – אמרתי לה בלי לחשוב פעמיים.
גם לי – ענתה לי שחיוך גדול נסוך על פניה.
הושטתי את ידי עד שמצאתי את ידה וחפנתי אותה בידי.
אילנה חייכה אליי חיוך מתוק ושתקה.
פתאום עודד קם ועזר גם לאושרת לקום – אנחנו עושים סיבוב, נחזור עוד מעט – אמר.
היה ברור לשנינו שהם לא מעוניינים שנבוא איתם.
אין בעיה – עניתי והסתכלתי לעבר אילנה לראות אם יש התנגדות מצידה.
נו, אתם עוד פה ? – שאלה אילנה בצחוק.
עודד ואושרת הלכו לעבר העצים החשוכים ונעלמו.
את לא פוחדת להישאר עם מפלצת החושך – שאלתי עם חיוך גדול.
לא אם המפלצת זה אתה – ענתה.
התחלתי ללטף את פניה – יש לך פנים מדהימות – אמרתי לה.
תודה –ענתה בביישנות.
קר לי – אמרה פתאום.
יש לי רעיון – אמרתי – בא לך לרקוד ?
בטח – ענתה.
התחלתי לחטט בין הדיסקים עד שמצאתי שירים קצביים ושמתי אותם בטייפ.
קמנו והתחלנו לרקוד בטירוף חושים, הרדיו השמיע את קולו ואנחנו צעקנו כמו משוגעים.
תוך כדי ריקוד התחלתי לחבק את אילנה והיא לא התנגדה.
פתאום התחיל שיר שקט להתנגן ברקע.
תפסתי את אילנה והתחלתי לרקוד איתה סלואו צמוד, ידיי ליטפו את פניה.
אילנה חייכה אליי.
התקרבתי עם פניי אל שלה והצמדתי את שפתיי לשפתיה.
אילנה נענתה לי ברכות נעימה והתנשקנו ארוכות.
יופי !!! – נשמעה צעקה מאחוריי.
רק עוזבים אתכם לחמש דקות ותראו מה קורה – קולו הצוחק של עודד נשמע רועם כתותח ביריית בוקר.
אילנה, עלייך לא הייתי מאמינה – אמרה אושרת עם חיוך זורח.
אל תתחילו איתי – אמרתי – או שאני אתחיל לבדוק לאן אתם נעלמתם – איימתי.
יאללה, בואו לרקוד איתנו – אמרה אילנה.
עודד ואושרת נצמדו אחד לשנייה בשיא הטבעיות והתחילו לרקוד יחד איתנו, היה ברור שגם הם לא היו תמימים כל כך.
לקראת שלוש בבוקר התמוטטנו.
אני עייפה – אמרה אושרת.
בואו ננסה לנוח קצת – הציע עודד.
נשכבנו על השמיכה והתכסינו בסדין.
נצמדתי לאילנה והיא התכרבלה בתוך זרועותיי, עודד ואושרת עשו את אותו הדבר.
התחלתי להרגיש את נשימתה של אילנה על פניי, שרק לא ייגמר חשבתי.
וכך תוך כדי ההרגשה הנפלאה הזאת נרדמנו חבוקים.
קומו !!! – שמעתי צעקה ולא הבנתי מאיפה באה.
נו יאללה !!! – שמעתי שוב את עודד – אתם מפסידים את הזריחה !!!
פקחתי עיניים, אילנה עדיין הייתה חבוקה איתי והסתכלה עליי במבט מטושטש.
התרוממנו קצת וראינו את השמש מתחילה לצבוע את השמיים ולהאיר את הפארק, הציפורים צייצו מסביב והרגשנו מחוברים לטבע המתעורר, המראה היה נפלא ומיוחד, במיוחד לאור העובדה שאילנה הייתה לידי.
סובבתי את פניה אליי ואמרתי לה – את לא מתכוונת לברוח, נכון?
אילנה הסתכלה אליי, חייכה חיוך גדול ונענעה את ראשה בשלילה.
הצמדתי את שפתיי לשלה ונתתי לה נשיקה חמה ורטובה.
היי ילדים, תשטפו פנים, תאכלו, מה זה אהבה על הבוקר? – אמר עודד בהקנטה.
אושרת התקרבה אליו, נצמדה אליו בנשיקה משלה ואמרה – אולי תשתוק כבר ילד מגודל, אתה לא רואה פה זוג אוהבים?
לאחר הזריחה שטפנו פנים, ידיים והתחלנו להכין את ארוחת הבוקר.
אחרי הארוחה סידרנו את הדברים והתקפלנו לכיוון הרכב.
בדרך חזרה ישבתי יחד עם אילנה במושב האחורי והתחבקנו כל הדרך.
עודד הוריד את אושרת ליד ביתה, נתן לה נשיקה וחזר לרכב.
הגענו לביתה של אילנה ...
יצאנו מהרכב וליוויתי אותה לדלת.
ברור לך שאני רוצה לראות אותך שוב, נכון? – שאלתי.
ומה חשבת לברוח? –שאלה בתשובה.
אני מחכה למספר הטלפון – אמרתי.
חכה שנייה – אמרה ונכנסה הביתה.
כעבור דקה יצאה שוב עם פתק ומספר עליו בידה.
לא רציתי שתיכנס כדי לא להעיר את ההורים, הם עדיין ישנים – אמרה.
בואי הנה – אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק אליי.
אילנה נצמדה אליי ונישקה אותי שוב.
להתראות – אמרה.
אני אתקשר יותר מאוחר, אוהב אותך – אמרתי לה והלכתי לכיוון הרכב.
גם אני – שמעתי אותה לוחשת לעצמה מאחורי במחשבה שלא שמעתי אותה.
חייכתי לעצמי חיוך רחב והלכתי לעברו של עודד אשר עשה לי סימנים לבוא מהר כי אין לו זמן.
מה התעכבת כל כך הרבה – שאל.
קיבלתי את מספר הטלפון – עניתי.
ונראה לי שעוד משהו – אמר עודד בהצביעו על החיוך שלא נמחק מפניי.
אני מאוהב – אמרתי לו.
זה אומר שעכשיו תהיה לא נורמאלי כמו כל אלה שמאוהבים ? – שאל.
כנראה – עניתי לו בקול חולמני.
איך נפלו גיבורים ... – אמר.
הגענו אליי הביתה.
להתראות – אמר עודד.
ביי – עניתי לו ועליתי למעלה.
התחלתי להוריד בגדים, ולפתע הבנתי שאני מבזבז זמן יקר ...
הרמתי את השפופרת והתחלתי לחייג ...
הלו – שמעתי את אילנה עונה.
התגעגעתי ... – אמרתי לה.
השעה הייתה שש בבוקר ...